הודעות וחדשות
3:57:26 AM 5/7/2011
ראיון עם הוריה של בת חן שחק בתוכנית המקצוענים ערוץ 10

2:54:32 AM 1/1/2011
התעודה על הזכייה בתחרות מיליון סיבות

3:59:40 AM 12/30/2010
העמותה שלנו בין 50 הזוכות בתחרות מיליון סיבות

9:16:46 AM 12/19/2010
ליהיא לפיד כתבה על הסרטון של העמותה שלנו בטור שלה בעיתון

10:11:40 PM 11/26/2010
משובים מדהימים שקבלנו מילדים שקבלו את יומניה של בת-חן

1:23:51 AM 11/17/2010
”עפיפונים מדברים שלום”

12:23:13 AM 7/25/2010
המכתב שקבלנו מיושב ראש הכנסת

9:45:30 AM 6/19/2010
מידע על הקבוצה ”נשים רוקמות דיאלוג”

9:42:33 AM 6/19/2010
הראציונל של ”נשים רוקמות דיאלוג”

9:13:48 AM 6/19/2010
סיום פרויקט: ”נשים רוקמות דיאלוג”

2:57:51 AM 5/8/2010
חוויות מ”נשים רוקמות דיאלוג”

2:53:40 AM 5/8/2010
המפגש בין תלמידי ביה”ס ”ניצנים” לביה”ס ”אבן חלדון”

2:36:26 AM 5/8/2010
טקס חלוקת המלגות ע”ש בת-חן שחק ז”ל

11:02:55 AM 1/2/2010
משוב מקסים מתלמידי כיתות ד’ בביה”ס שדות יואב

1:52:53 AM 12/26/2009
מפגש בביה”ס ”שלנו” תל מונד

1:41:41 AM 12/26/2009
אימלים מרגשים מתלמידי ביה”ס ”שדות יואב”

10:39:44 PM 12/16/2009
מורשת הכתיבה של בת-חן

10:41:30 AM 11/16/2009
אימל מרגש

10:46:11 AM 11/14/2009
משובים בעקבות ההרצאה על הצוואה של בת-חן לשלום

11:47:24 PM 11/13/2009
אימל מרגש מתלמיד בביה”ס ”שלנו” מתל מונד

5:23:49 AM 11/12/2009
הפרחת עפיפונים בתל-מונד

9:52:28 AM 11/6/2009
אימל מרגש מתלמיד כיתה ח’ בכפר הירוק

3:46:56 PM 10/29/2009
מכתב תודה מביה”ס ניצני הבשור

11:44:10 AM 10/8/2009
כתבה בעיתון המקומי ”שבשבת” על הציור של בת-חן

11:39:18 AM 10/8/2009
מתנה לתל מונד לראש השנה מקהילת סרסוטה

11:01:55 AM 10/4/2009
הצעה להפעלה באתר

11:15:03 AM 9/14/2009
צביקה השתתף בסדנא של Minds of Peace בבית גאלה

10:13:12 AM 7/4/2009
הזוכים מתנועת ”אחרי” בתחרות הכתיבה ע”ש בת-חן לשנת 2009

11:55:19 PM 7/1/2009
כתבה בעיתון ”שעור חופשי”

9:34:57 AM 6/3/2009
דוא”ל מרגש שקבלנו דרך האתר

1:25:28 PM 6/2/2009
צביקה שחק וגורג סעאדה בהקרנה של הסרט נקודת מפגש

2:05:38 PM 5/22/2009
כתבה בעיתון המקומי שבשבת

9:53:00 AM 5/16/2009
המשובים של ילדי ביה”ס ”חופים ” שבקבוץ ”יד מרדכי”

9:42:40 AM 5/16/2009
חלוקת יומנים לילדי ביה”ס ”חופים בקבוץ ”יד מרדכי”

1:44:48 AM 5/9/2009
ראיון לרדיו בסרסוטה

11:53:24 AM 5/4/2009
הציור של בת-חן בתערוכה בסרסוטה

11:48:11 AM 5/4/2009
בעקבות הביקור בארה”ב

5:26:18 AM 4/11/2009
עפיפונים מדברים שלום

7:30:39 AM 3/29/2009
תחרות הכתיבה ע”ש בת-חן בשיתוף עם ארגון ”אחריי”

11:59:34 PM 3/27/2009
חלוקת היומנים בביה”ס ”יובלי הבשור”

6:12:40 AM 3/24/2009
לינק להפעלות שנכתבו בסרסוטה

10:23:43 AM 3/23/2009
מפגש סיכום של שותפות יהודית ערבית על הדשא בכפר הס

1:13:03 AM 3/19/2009
כתבה בעיתון המקומי של תל מונד ”שבשבת”

10:54:17 PM 3/18/2009
מפגשים עם משפחת שחק

12:32:22 AM 3/16/2009
שי לילדי עוטף עזה

12:13:58 PM 3/7/2009
משלוח המנות המיוחד שלנו

11:12:49 PM 3/3/2009
הציור של בת חן נבחר לתערוכה בסרסוטה

11:03:38 AM 2/23/2009
מאמר על תחרות הכתיבה עם אחרי

10:54:42 PM 2/17/2009
יום המשפחה

12:29:33 PM 2/17/2009
כתבה בעיתון הארץ בזכות הז’אנר של היומן

9:09:55 AM 2/6/2009
הספר של בת-חן באנגלית זכה באות הוקרה

11:52:40 AM 1/29/2009
כתבה עם יעלה ועלי בכנס לימוד באנגליה

10:51:31 AM 1/26/2009
מכתב מרגש

9:18:08 AM 1/24/2009
משובים שנשלחו דרך האתר

8:36:57 AM 1/16/2009
משובי תלמידים

1:38:27 AM 1/15/2009
הכתבה בעיתון המקומי על הפעילות שלנו למען ילדי קבוץ כפר עזה

9:36:24 AM 1/9/2009
העמותה נרתמת לעזרת ילדי קבוץ כפר עזה

10:55:58 AM 1/4/2009
ראיון עם צביקה ואילת שחק

1:01:37 AM 1/3/2009
הראיון עם אילת שחק ברדיו BBC 4

12:57:54 AM 1/3/2009
כתבה מהעיתון The Jewish Chronicle

2:48:59 PM 12/21/2008
PURIM PACKAGES FOR THE CHILDREN

12:20:51 AM 12/20/2008
Activities with texts from Bat-Chen’s diaries

10:08:18 PM 12/8/2008
משלוח מנות מיוחד לילדי עוטף עזה

7:50:37 AM 10/8/2008
הספר ”סיפורי משפחות”

11:34:44 PM 8/11/2008
עכשיו ניתן לצפות ב youtube בקליפ על הספר של בת-חן באנגלית

12:20:15 AM 7/3/2008
עכשיו ניתן לצפות בyoutube בקליפ בו משתתף צביקה, אבא של בת-חן

6:19:31 AM 5/23/2008
הקליפ ”בוא מלאך” בyoutube

7:32:54 AM 5/20/2008
בפתיחת התערוכה ”נשים רוקמות דיאלוג”

8:02:53 AM 5/15/2008
The Bat-Chen Diarieshe in the Jewish Chronicle UK

11:30:15 PM 5/14/2008
פרויקט חדש לשנת הלימודים תשס”ט: ”לכתוב בשבילי זה דבר נהדר”

12:09:10 PM 5/2/2008
הזוכים בתחרות הכתיבה ע”ש בת-חן בתנועת אחרי2008

1:09:43 PM 4/29/2008
נשים רוקמות דיאלוג

3:05:40 AM 4/3/2008
תמונות מהכנס הראשון למנהיגות נוער וכתבה מהעיתון המקומי

10:36:14 AM 3/31/2008
צביקה ואילת שחק השתתפו בסדנאת חינוך לשלום

11:35:13 AM 3/30/2008
A letter from Stories For Children Magazine

11:16:09 PM 3/27/2008
The Bat-Chen Diaries

1:24:04 AM 3/27/2008
ערב חלוקת המלגות לשנת 2008

11:20:00 AM 3/12/2008
עפיפונים מדברים שלום

11:13:12 PM 3/10/2008
Help us to distribute the diaries of Bat-Chen

10:49:42 PM 3/2/2008
מידע על הספר של בת-חן באנגלית באתר Amazon

1:37:05 AM 2/28/2008
בחטיבת הביניים גוונים בראש העין מתדיינים על פרסום היומנים של בת-חן

11:17:01 PM 2/13/2008
תחרות הכתיבה בעיתון המורים ”שיעור חופשי”

10:31:41 PM 2/5/2008
Bat-Chen’s Diary now published in English

8:01:42 AM 1/6/2008
קליפ של להקת האנשים

12:57:21 PM 12/30/2007
מעגל נשים

3:44:39 AM 12/20/2007
הכרזה של התחרות

11:22:28 PM 12/19/2007
עדכונים על תחרות הכתיבה

9:36:46 AM 12/15/2007
דבריה של סופרת הילדים זוהר אביב

11:06:31 PM 12/14/2007
אילת שחק השתתפה ביום עיון מטעם ”חברה טובה”

8:43:37 AM 11/22/2007
מעגל נשים

2:23:20 AM 11/3/2007
60 שנה למדינה-הסיפור שמאחורי התמונה

10:52:51 AM 11/2/2007
500 יום לנפילתם בשבי של הבנים

11:35:22 AM 10/12/2007
מכתב מנשיא המדינה

2:23:42 AM 8/10/2007
60 שנה למדינה-תחרות הכתיבה ע”ש בת-חן

11:54:44 AM 7/7/2007
מייל שהגיע מגרמניה

3:56:47 AM 7/7/2007
הספר ” אני ישראלי”- אסופת הטקסטים שהוגשו לתחרות הכתיבה ע”ש בת-חן

3:48:56 AM 7/7/2007
חנוכת כיכר הבנות בביה”ס ע”ש דוד בן גוריון- רופין

10:51:23 AM 5/31/2007
Upcoming Publication of Bat Chen’s Diary in English

11:24:29 PM 4/16/2007
הקרנה של סרט ההנצחה של בת-חן:”חלום שלום” בחו”ל בערוץ הישראלי

11:08:37 PM 4/16/2007
בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון הקרנה של הסרט להיות איתכן דנה הדס ובת-חן

12:25:51 PM 3/16/2007
עבודת אומנות לזכרה של בת-חן

1:11:49 PM 12/16/2006
מפגשים עם משפחת שחק

1:06:25 PM 12/16/2006
היומנים של בת-חן יצאו לאור בגרמנית

4:07:49 AM 9/2/2006
מידע נוסף על השימוש בכתביה של בת-חן

11:19:14 PM 8/27/2006
לקראת יום הזיכרון לרצח רבין

8:56:46 AM 8/2/2006
היומן -ככלי עזר טיפולי להתמודדות עם פחדים וקשיים

8:40:57 AM 8/2/2006
מפגשים והרצאות

12:28:51 AM 4/28/2006
לקראת יום הזיכרון

9:24:27 AM 3/16/2006
במלאות עשר שנים לפיגוע בדיזנגוף סנטר

9:08:01 AM 3/16/2006
בעקבות הביקור של אילת שחק בחט”ב גוונים בראש העין

11:51:27 PM 3/5/2006
דבריה של העיתונאית טלי ליפקין שחק

3:13:10 AM 2/14/2006
לקראת חלוקת התעודות

11:42:06 AM 2/10/2006
הזמנה לערב חלוקת המלגות 2006

7:53:40 AM 2/10/2006
ערב חלוקת המלגות

7:48:28 AM 2/10/2006
הספר החדש של בת-חן בעברית

מאמרי עיתונות
הרשמה לעלון חדשות

 


דעתך חשובה לנו !
אין סקרים להצגה
תמונת השער
  3/30/2017    
מצגות

הזוכים בתחרות הכתיבה ע”ש בת-חן בתנועת אחרי2008
שלושת הזוכים הראשונים הם:
מקום ראשון:
למה לא? / פולינה מטלניקוב, קומונת בית שמש
מקום שני:
צבעה של שיגרה / תמיר כהן בוגר אחריי לגבעתי
מקום שלישי
קרבי זה הכי אחי / דניאל קבדה פנימיית אמ”ית פתח תקווה








מאת: אילת שחק5/2/2008

הטקסטים הזוכים בתחרות הכתיבה ע"ש בת-חן בשנת 2008

מקום ראשון:

. למה לא? / פולינה מטלניקוב, קומונת בית שמש

 

"את לא עושה את זה!" אמרה אמא.

"אין שום מצב שבעולם!" אמר אבא.

"את תצטערי על זה!" הבטיח סבא.

"ומה אם בכל זאת?..." חשבתי אני.

כך זה התחיל. במחשבה שבאה והלכה לה, ואז חזרה ונשארה והכתה שורשים. בשאלה, שלא הצלחתי למצוא לה תשובה: למה לא?

באמת, למה לא?

"תחשבי, שמה שאת עושה – את עובדת לחינם. את סתם מבזבזת זמן יקר שלך, שאותו את יכולה לנצל בדרך הרבה יותר טובה. במקום ללכת לצבא, לסיים אותו, ללמוד ולרכוש מקצוע כמה שיותר מהר, את הולכת לעבוד חינם שנה שלמה. מה יצא לך מזה? איזה רווח? יש רק הפסד!"

"לבזבז זמן" – כך זה נקרא בשפת המשפחה שלי. משפחה שיצאה מחבר העמים, משפחה אשר לא מכירה במילה "התנדבות". משפחה שמאוד העריכה את כל הפעילויות למען הקהילה שעשיתי במהלך השנים האחרונות, כל עוד זה לא פגע בחיים הרגילים שלי, ובעיקר בלימודים שלי. ועכשיו, אחרי שסיימתי בית ספר, אני מכריזה שאני רוצה לעסוק בהתנדבות ותרומה לקהילה במשך שנה שלמה ועוד במקום רחוק מהבית. לבזבז שנה שלמה על כלום! מה פתאום?!

המשפחה שלי לא הבינה למה זה כל כך חשוב לי. למה אני כל כך רוצה את זה. אבל אחרי מאבקים רבים וכישלונות במערכות השונות, ניצחתי במלחמה החשובה ביותר – מלחמה על עצמאותי. ויצאתי לדרך.

נכון, לדרך שבחרתי אף אחד אפילו בצחוק לא יקרא "קלה". זאת דרך ארוכה ומפותלת שבה שזורים עליות וירידות, כישלונות וניצחונות, אבל אחרי הכל אני מבינה, שהמאבק לא היה לשווא. שאני עושה את הדבר הנכון.

אז עכשיו אני כאן, נערה צעירה בת 18, אשר הצליחה להוכיח לעצמה ולאחרים – שבכוחה לשנות את פני העולם. וגם אם מדובר בפיסת עולם קטנטנה, בכמה אנשים בודדים, החיוכים שאיתם פוגשים אותי במקומות ההתנדבות שלי מוכיחים לי, שאני לא מבזבזת את זמני על כלום. שבסופו של דבר, מהשנת שירות שאני עושה יש הרבה יותר רווח, מאשר הפסד.

 

***"את לא עושה את זה!" אמרה השכנה מלמטה.

"אין שום מצב שבעולם!" אמר השכן משמאל.

"את תצטערי על זה!" הבטיח השכן מלמעלה.

"ומה אם בכל זאת"..." חשבתי אני.

כך זה התחיל. במחשבה שבאה והלכה לה, ואז חזרה ונשארה והכתה שורשים. בשאלה, שלא הצלחתי למצוא לה תשובה: למה לא?

באמת, למה לא?

"תחשבי שמה שאת עושה – את נאבקת על כלום. את סתם מבזבזת זמן יקר שלך, שאותו את יכולה לנצל בדרך הרבה יותר טובה. במקום להניח למצב להישאר באיזון, איך שהוא עכשיו, במקום לבחור מקום שקט יותר להישאר בו, את הולכת ראש בקיר למקום שיגרום לך הכי הרבה בעיות. מה יצא לך מזה? איזה רווח? יש רק הפסד!"

"ראש בקיר" – כך זה נקרא בשפת השכנים שלי. שכנים שיצאו ממדינות ערב, שכנים אשר לא מכירים במילה "גלות". שכנים שלא חשבו עלי אף פעם, שלא היה באמת אכפת להם ממני כל עוד לא באתי והתערבתי בחיים שלהם. ועכשיו, אחרי כל מה שעברתי, אני מכריזה שאני מוכנה לנסות ולהסתכן שוב. לקח לנו כל כך הרבה זמן ליצור את האיזון השברירי הזה – ואני רוצה להפר אותו בבת אחת! מה פתאום?!

 

השכנים שלי לא הבינו למה זה כל כך חשוב לי. למה אני כל כך רוצה את זה. אבל אחרי מאבקים רבים וכישלונות במערכות השונות, ניצחתי במלחמה החשובה ביותר – מלחמה על עצמאותי. ויצאתי לדרך.

נכון, לדרך שבחרתי אף אחד אפילו בצחוק לא יקרא "קלה". זאת דרך ארוכה ומפותלת שבה שזורים עליות וירידות, כישלונות וניצחונות, אבל אחרי הכל אני מבינה, שהמאבק לא היה לשווא. שאני עושה את הדבר הנכון.

אז עכשיו אני כאן, מדינה צעירה בת 60, אשר הצליחה להוכיח לעצמה ולאחרים – שבכוחה לשנות את פני העולם. וגם אם מדובר בפיסת עולם קטנטנה במזרח התיכון, החיוכים אותם אני רואה על פניהם של אזרחי ישראל מוכיחים לי שאני לא מנהלת את המאבק התמידי על קיומי על כלום. שבסופו של דבר, מעצם קיומי יש הרבה יותר רווח, מאשר הפסד.

מקום שני:

. צבעה של שיגרה / תמיר כהן בוגר אחריי לגבעתי

 

אני רוצה לספר לך את הסיפור שלו. אני רוצה שתפקח את העיניים, תרחץ את הפנים, תביט בי ודרך עיניי ומילותיי תבין מה הוא עבר ועובר, עם מה הוא מתמודד ולמה- תמיד נדמה שהלמה מעניק משמעות ותוחלת לאיך. אני רק רוצה לספר לך את הסיפור שלו, רק רוצה שתשמע.

הוא רצה לבכות. גם אז גם היום.

הוא רצה לבכות כשחבר שנעטף ברגעי השגרה בירוק הירוק ההוא, נעטף בטלית הלבנה-הנצחית-האלמותית והובל אל מקום מנוחתו האחרון. הוא רצה לבכות כשראה ממעוף הציפור את מרבד הכובעים הסגולים שנוצר בין אבני הנצח. הוא רצה לבכות כשחבריו לא הרשו לעצמם ולו לבכות. הוא רצה לבכות כשהבין שהוא לא מסוגל לא להתמודד עוד.

הוא בכה כשהיה לבד. בכה כשהבין שהוא המשיך הלאה.

הוא רצה לבכות היום במרחק שלוש שנים מהיום ההוא. רצה לבכות כאשר קולה של הדמות שמודיעה שהשגרה שהיא איננה שיגרה ממשיכה בשגרתה משמיעה את קולה שוב. שוב 'צבע אדום', שוב נפילות רחוקות- קרובות, נשמעות- לא נשמעות, גובות- לא גובות. הדי קול נפץ שנשמעים ללא שמיעת קולה המכריז מדומים ככוחותינו אך איש אינו בטוח. הוא שומע, הוא רואה, הוא מרגיש וחווה, רוצה לבכות אך לא, הוא לא מרשה לעצמו. גם אז גם היום.

אני הולך איתו ברחובות העיר המצולקת והכואבת. על זגוגיות החלון ניתן לראות את בבואות הכאב והשכול, אך בעיקר את הייאוש. בעיני החתולים המשוטטים רואים בוודאות את הידיעה שבארעיות, מפתיע לגלות שגם הם מבינים, גם הם חיים את המציאות. הוא עוצר בפינת הרחוב ואני איתו, תוהה מדוע נעצר דווקא שם, דווקא עכשיו.

"תביט" הוא אומר לי "תסתכל בפני האדון, מה אתה רואה?" אני מביט בגבר הרגיל כביכול ועונה לו באגביות סתמית "הוא מחייך, הוא נראה מאושר".

-"הוא נראה לך מאושר?" בלוריתו הגבוהה מזדקפת עוד יותר בסימן שאלה נוקב וחודר יותר מכל יחידה צה"לית סודית ביותר "באמת?".

אני בוחן את האיש שוב, הוא יושב בקרן הרחוב סביב השולחן בחברת אנשים שנדמים כרגילים בדיוק כמותו, ויחד איתו בוחנים את תצרף אבני המשחק שהלך ותפש צורה על שולחן הפלסטיק-"כן הוא נראה מאושר, טוב לו"- אני חותם.

"אוקיי", הוא אומר וממשיך ללכת, ואני בעקבותיו.אנו עוברים בסמטת המרכז המסחרי כאשר מצד ימין ניצב חלון הראווה של חנות הצילום שנדמית כאילו הפילם הוא עדיין הכנסתה העיקרית ופשר המילה דיגיטלית מתקשר לוידיאו החדש של סוני. תמונות של ילדים שמחים בשלל תחפושות מהדרות את הזגוגית הישנה. מצדה השמאלי של הסמטה עומד דוכן פלאפל שבעליו נראה מופתע מהתור שהלך והצטבר בדרך לדוכנו, המראה סוריאליסטי והזוי באותה המידה ממש.

אנחנו ממשיכים בהליכתנו, השמש מחייכת אלינו ומלטפת בקרני אור חמימות שמעניקות עימן גם את ריחו של חג הפסח המתקרב. הוא תמיד אהב את הפסח, קצת פחות את פורים בגלל שאסוציאטיבית פורים זה ליצן עצוב, תחפושת לא מקורית ומבזק חדשות מיוחד שמודיע על עוד חיים שנהרסו.אבל פסח זה סיפור שונה לחלוטין מבחינתו, חג החירות בשבילו היה הביטוי לחירותו האישית, חירותו האישית מהבינוניות.

 

הוא עמד במרכזו של הרחוב שהחל הולך ומתמלא אנשים שהגיעו כדי ליהנות מהחג ומהחום שהם מעניקים האחד לשני- הוא הסתובב אלי וחייך, לא הייתי צריך לשאול מדוע נהג כך, הבנתי לבד. חבורה של צעירים כנראה סטודנטים, פסעה לכיווננו, ריקושטים של מילים הבהירו כי החבר'ה הצעירים הביעו את אהבתם הצינית למרצה שהתנהג כאילו כל נקודה שהוריד מציונם העשירה את חשבון הבנק שלו, הוא פנה אליהם וביקש הכוונה למדשאה המרכזית בעיר. הם לא הכירו, הם לא מפה. קבוצת תלמידים קולנית שנעזרה במערכת ההגברה הניידת שבדורי קראו לה טלפון נייד, נעצרה בדיוק מולי ושאלה האם הוא צריך עזרה, חמישה בני נוער הרימו ידם כל אחד לכיוון שונה והתחילו להתווכח מי צודק יותר ומי פחות. כשעזבנו אותם יכולתי להישבע ששטרות של התערבות עשו דרכם לכיסו של אחד מהם .

הוא המשיך לפסוע, אמנם עם יעד אך ללא מטרה מפורשת, נראה כי הוא תמיד היה כזה. הוא תמיד האמין שבסוף הכול יסתדר ,יסתדר כל עוד נעשה מעשה, ולא, ציפייה והמתנה אינן מעשה מבחינתו אם תהית, תסמוך עליי, אני מכיר אותו טוב.

אישה זקנה עוזרת לגבר זקן לצלוח את האתגר היומי שהפעם היה בדמות שתי מדרגות היציאה מהאוטובוס, כובע מלחמת העולם הראשונה כמעט ונשמט מראשו של האיש, והאישה באינסטינקט מהיר של אישה זקנה ומנוסה, החזיקה אותו ואת כובעו בו זמנית. מבט תודה עייף, מתוסכל ומאוהב עבר בין הגבר לאישה שאיתו. הם החלו פוסעים לכיוון קבוצת התלמידים שהפעם עסקה בוויכוח תורו של מי לשלם עבור הנסיעה- ואז הוא נעמד.

 

אתה מבין? הוא פשט נעמד כי ידע שזה מגיע. הוא הביט השמיימה וחיפש את הניצוץ, את המשהו שירגיע, משהו שיגיד שזה רק הוא, שהוא אולי טועה או הוזה- אבל לא, לא הפעם, הפעם הוא צדק.

'צבע אדום, צבע אדום, צבע אדום' הכריז הקול, 'צבע אדום', המשיכה האזעקה. השמיים נותרו כשהיו,כחולים ובהירים, השמש המשיכה לחמם, האוטובוס עמד בחנייתו. נראה כי הזמן עצר מלכת, העלים הפסיקו נשירתם, הזמן עצר מלכת.

שקט, דממה, שתיקה חרישית חזקה מהרמה שבצעקות מילאה את הרחוב.

האיש המבוגר משולחן הרמי הזדקף יחד עם חבריו, מוכר הפלאפל נזעק מתחת לדוכנו, תור האנשים שמולנו התנגש האחד בשני- והדממה עוד נמשכת- חבורת הסטודנטים נשכבת מיד על הקרקע, אחד שם ידיו על ראש חברו. בני הנוער רצים אל המרחב המוגן שהכירו כנראה כל כך טוב, לא לפני שטמנו את הסלולארי עמוק בכיס- והדממה עוד נמשכת- משחק תפקידים בין הזקן לזקנה, הגבר לוקח אחריות ונשכב על זוגתו.

והוא? אתה שואל מה הוא עשה? הוא המשיך בעמידתו האיתנה סופר בליבו את השניות שנותרו עד ל- . אני מוכן להישבע שראיתי ניצוץ של חיוך קטן של גאווה, גאווה באנשים שהרגיש חלק מתוכם אחרי היכרות כל כך שטחית וקצרה- ואז הופרה הדממה.

אני מצטער אבל האסוציאציה העטית מבקשת לכתוב 'בום',  אך אתה מכיר אותי ויודע שזה לא הסגנון שלי. פיצוץ עז בתל את הדממה הארעית, פיצוץ מחריש אוזניים, פיצוץ מרעיד איברים פנימיים וחיצוניים כאחד, פיצוץ אשר גל ההדף שלו הגיע למרחק עצום,  מכסה שטחים בנויים ופתוחים, מכסה צעירים ומבוגרים, מכסה חיים ו- .

הוא הועף לאחור באפקט מטריקסי טיפוסי ואני איתו, קצת בזווית אליו אך כמו תמיד, איתו. שוב שקט מלווה ברעשי רקע של אזעקות מכוניות וסירנות כוחות ביטחון שמגיעים רק לאזורים בהם כבר אין ביטחון. הוא שכב על רצפת הבטון כאשר כל חלק מגופו כואב, הרים ראשו ונמנע מלהסתכל על בטנו או על רגליו, פחד מלראות. הוא רק הביט לסמטה ולרחוב ממנו הגיע. המבוגר שנראה כמאושר שכב עם הפנים צמודות לקרקע ולא עשה סימנים שהוא הולך לשנות תנוחה בכוחות עצמו. שלט דוכן הפלאפל התמלא חורי רסיסים משל היה לרשת סינון תעשייתית. תלמידי התיכון החזיקו האחד את השני ומנעו האחד מהשני מלהביט אל הכיוון ממנו הגיעו, אני בטוח שהם לא חשבו על הסלולארים באותו הרגע. הסטודנט שדיבר בשבחי מרצו הקשוח הסיר חולצתו וכיסה את פני חברו שכנראה כבר החל במסעו לעבר האור. הזקן והזקנה נראו בריאים ושלמים, העניין הוא שהם לא זזו ועיניהם נותרו פקוחות. אולי חרדה, אולי בהייה בנקודה בלתי נראית, אולי ליבם האוהב פסק מתפקודו- יחד באותה השנייה ממש.

והוא? אתה שוב שואל מה קרה לו? הוא לא נפגע, הוא המשיך לשכב שם ולסקור את שקורה סביבו משל היה צופה בסרט לא לו. לאחר מספר דקות הוא נעמד, ניקה את בגדיו בפעולה שנראתה לו כטבעית ביותר. נתן מבט אחרון באנשי הרפואה מעניקים טיפול רפואי בדמות סדין לאלה שכבר לא יצטרכו לטיפול, וממשיכים הלאה.

ואז הוא הרשה לעצמו. אז הוא נשבר. אז הוא העניק לעצמו את מה שלא היה מסוגל לו. רק אז הוא בכה שוב. דמעות מלוחות ושקטות שחדרו את נקבוביות עורו ועשו את דרכן הארוכה עד לנשמתו. לאחר כמה שניות מהירות הוא ניגב את דמעותיו והמשיך ללכת. אני נותרתי שם מאחור, הוא אפילו לא הביט לעברי, הוא ידע שלא אוכל להמשיך איתו. אמנם אני הצל שלו אבל גם לנו, לצללים, יש גבולות. לא יכולתי להמשיך.

אני כותב לך כי רציתי שתדע את הסיפור שלו, שתכיר אותו, שתעביר אותו הלאה, שתדע שהוא לא רצה שתרחם עליו, שהוא לא רצה שיעזרו לו, הוא רק רצה שיידעו מה הוא עובר ולמה. הוא רק רצה לא להרגיש לבד, הוא רצה את השיתוף, את נטילת החלק, את הגאווה שבעשייה ולא בהמתנה ל- . הוא רק רצה שתדע שהוא תושב שדרות ושהוא לא הולך לשום מקום. הוא רק רצה שתדע שהוא תושב שדרות ושהוא לא מתכוון לגור בשום מקום אחר.

 

 

מקום שלישי

. קרבי זה הכי אחי / דניאל קבדה פנימיית אמ"ית פתח תקווה

כשהייתי קטן רציתי רק קרבי

רציתי לעשות את מה שלא עשה אבי

ידעתי שאני יכול להיות רמטכ"ל

ולא להתנדב כמו איזה "פארש" בקק"ל

משקל זה מה שהוריד לי את הפרופיל

אז התחלתי לאכול ולשתות כמו פיל

לא ידעתי שזה כל כך קשה

אמרתי לעצמי על תפסיק להתאמץ

תתאפס, אל תנסה להשתמט

כי כל אדם כמוך בסוף הוא מתחרט

ישראלי אמיתי לא משתמט

כי קרבי זה הכי אחי

וכן זו האמת!

 

פזמון: קרבי זה הכי אחי

תתחיל לצחוק לשיר תתחיל ללמוד תשיר

קרבי זה הכי אחי

תתחילי להתעורר כן אותי זה מעורר

אתה תראה שעוד אפשר לשנות את המחר

אם הדגל שלך כחול לבן

בוא נראה לכולם שלא צריך קב"ן

 

שייטת מטכ"ל, שריון וגולני

עוד אספר סיפורים כמו אביגדור קהלני

הצחקתי?! זה מה שאתה חושב

מה זה משנה,

אני עוד יהיה אלוף משנה

תשתנה אל תנסה להתחמק

כי סך הכל אתה מפסיד את החוויה שבלב

מתלהב כל מי שסיים את המסלול

מתחיל להתארגן, כי עכשיו הוא טס לחו"ל

 

פזמון...

 

ת'כלס זה ממש לא משנה

תשרת הכי טוב ואתה לא תרגיש בחוב

בינינו המדינה לך נותנת

וגם אם אתה חושב שלא זו ארץ המולדת

אז עכשיו תחייך בגאווה

ותראה לכולם ש"אין זו אגדה"

 תגובות  גרסה להדפסה 
  הוסף תגובה
4.  Just do me a favor a
   2/3/2016 3:16:57 PM, yD0LNQiwQO2I
3.  דניאל קבדה
   1/25/2009 9:47:25 AM, מיטל ורחל
2.  כל הכבוד לזוכים ! (לת)
   12/9/2008 1:13:13 PM, זהר
1.  קרבי זה הכי אחי
   5/12/2008 7:36:50 AM, דניאל קבדה

   דף הבית

   אודות העמותה

   אודות בת חן ז”ל

   היומנים של בת-חן

   הכתבים של בת-חן

   המכתבים שכתבה

   הברכות שכתבה

   הציורים שציירה

   קישורים

   מצגות

   מן המחברות

   הפרח בת-חן

   מקבלי המלגות

   הספדים

   רעיונות להפעלות עם הכתבים של בת-חן

   משובים ומכתבי קוראים

   פעילויות העמותה

   המכתב ללאה רבין

   תחרות הכתיבה ע”ש בת-חן

   היומנים של בת-חן תורגמו

   מידע על הפיגוע

   תוכנית מתוקשבת על היומן

 

   גלריית התמונות

   פורום

   צור קשר

 
 
© כל הזכויות שמורות לאתר ניהול תוכן

צור קשר | פרסום באתר | חיפוש באתר