יומני היקר
המטרה: היכרות עם הז'אנר של היומן בשאיפה לעודד את התלמידים להתנסות בכתיבת יומן
קהל היעד :כיתות ד' ומעלה
השיא של הפרויקט –ספר חלומות של ילדים מקהילות שונות.
התוכנית מורכבת משני חלקים
החלק הראשון- מוקדש להיכרות עם הז'אנר של היומן
החלק השני- מוקדש להתנסות בכתיבת יומן אישי או בלוג- בהשראת הטקסטים מיומניה של בת-חן שחק ז"ל.
השלבים של החלק הראשון
שלב א'– היכרות עם הז'אנר של היומן כהכנה לבחירת יומן לקריאה :( 4 שעורים)
1. הצגת הנושא : היומן, יידוע התלמידים על משימת הסיכום, סיעור מוחין למילה יומן.
2. מיון האסוציאציות (בעזרת המחשב).
3. מיון יומנים בכיתה (הצפת הכיתה ביומנים מסוגים שונים כולל תדפיסים של בלוגים).
4. סיכום המיון במליאה-הגדרת היומן והמאפיינים של כל תת סוגה.
שלב ב' – בחירת יומן לקריאה (2 שעורים)
1. התלמידים יקבלו דף עם רשימת שמות של יומנים וכתובות של בלוגים מומלצים.( מצורף נספח )
2. התלמידים יקבלו דף עבודה, שיעזור להם לבחור את היומן. בדף יש צילומים של הדף הראשון של יומנים מכל הסוגים.
3. לעידוד הקריאה מומלץ לתלות רשימה שמית של תלמידי הכיתה, בה כל תלמיד צריך לרשום ליד שמו את שם היומן שבחר לקרוא.
4. לאסוף נתונים וליצור גרף של התפלגות קריאת היומנים בכיתה, בעזרת תוכנת האקסל, ולתלות אותו בכיתה.
שלב ג'- חשיפת הלומדה (2 שעורים)
1. חשיפה ראשונית במליאה.
2. להקצות זמן להיכרות/לשוטטות חופשית בלומדה.
3. להפנות למסכי ההפעלות-כמסכי חובה. (שהתוצרים שלהם אמורים לשרת את התלמידים מאוחר יותר במשימת הסיכום שלהם).
שלב ד' –הכנת משימת הסיכום –דיווח על היומן שקראו – הדיווח יכול להיות בכל מיני דרכים כמו:מצגת, פוסטר, הצגה, ראיון טלויזיוני, תשבץ, תפזורת, כתבה בעיתון, ראיון עם הסופר וכדומה.
באם בוחרים במצגת ניתן להעזר בנקודות הבאות:
· תכנון המצגת בהלימה למטרתה, לקהל היעד, ולהגדרת אופי המצגת.
· איסוף חומרים מרשת האינטרנט ומספריית ביה"ס.
· בניית המצגת על פי השלבים (כתיבת הטקסט של השקופיות, הכנת כותרות לשקופיות, הוספת אובייקטים, עיצוב הרקע, הוספת האפקטים והקישורים). תוך הקפדה על הכללים לעיצוב מצגות.
· חשיפת התלמידים לקריטריונים להערכת המצגת.
· משוב אמצע הדרך
· משוב עמיתים –בסיום משימת הסיכום.
החלק השני
שלב א' – פעילות להכרת האתר של בת-חן www.batchen.co.il ראה נספח לפעילות להכרת האתר.
שלב ב'- צפייה בסרט ההנצחה של בת-חן "חלום שלום"
שלב ג'- הרצאה – "לכתוב בשבילי זה דבר נהדר"- מסע ביומנים של בת-חן שחק - מרצה אמא של בת-חן, אילת שחק, מורה במקצועה, בעלת תואר שני אותו עשתה על היומנים של בת-חן. ההרצאה מלווה במצגת עם טקסטים מקוררים מיומניה של בת-חן המדגימים כיצד כתיבה ביומן עשויה לעזור בהתמודדות עם קשיי היום יום בארץ.
שלב ד'- בתום ההרצאה חלוקת יומנים ריקים ודיון מה כדאי, מה אפשר, לכתוב בעמוד הראשון ביומן האישי.
שלב ה'- רעיונות והצעות לנושאים עליהם יכתבו ביומנים/בלוגים
- אני- מי אני הזהות שלי תעודת זהות + תמונות + תחביבים + תוכניות טלוויזיה, משחקי מחשב, זמרים, אתרים באינטרנט. (ראה נספח).
- החלום שלי -מה אני רוצה להית שאגדל- תוך שימוש בטקסט של בת-חן "מה אני רוצה להיות שאגדל" (ראה נספח).
- בקשות לשנה החדשה- מאלוהים, מהמורה, מחברי, מבני משפחתי- (ראה נספח)
- משפחתי- שורשים + פעילות של הדמיית כל אחד מבני המשפחה לבעל חיים או תופעת טבע תוך שימוש בטקסט של בת-חן על המשפחה. ניתן להוסיף תמונות או ציורים של בעלי חיים או תופעות טבע או לחלקי גוף וכדומה. (ראה נספח)
- ביה"ס שלי- מקור שמו , מתי נוסד, כתובת האתר של ביה"ס, מה אני הכי אוהב בביה"ס ולמה ואולי גם כאן להוסיף טקסט של בת-חן על ביה"ס גמרנו ללמוד בת חן שחק מיומן כיתה ז' . (ראה נספח)
- הישוב שלי- היסטוריה, מקור השם וחיבור לאתרים רלוונטים.
- המדינה שלי- תעודת הזהות של המדינה שלי, דגל, שפה, עיר בירה, מטבע, בצרוף תמונות והעלאת הבעיות של המדינה שלי. מה אני מאחל למדינה שלי(ראה נספח)
- מיהו הגיבור שלי-
- חגים- כיצד חוגגים + תמונות
- טיולים - לשתף בחוויות + תמונות
- התעודה- (ראה נספח)
- פרידה מביה"ס היסודי- לקראת המעבר לחט"ב
נספחים:
נספח מס'1
הפעלה באתר של בת-חן www.batchen.co.il
נסה למצוא באתר את התשובות לשאלות הבאות:
כמה יומנים היו לבת-חן?
לאיזה שפות תורגמו היומנים שלה?
איזה טקסטים (איזה סוגות) הותירה אחריה בת-חן?
היכן נולדה?
היכן התגוררה במהלך חייה הקצרים?
היכן למדה בכיתה א'?
היכן למדה בחטיבת הביניים?
מה היה חלומה של בת-חן?
מה הן צוואותיה של בת-חן?
למה תורגם יומנה לערבית?
למה תורגם יומנה להולנדית?
למה פורסמו היומנים?
איזה טקסט אתה הכי אוהב ולמה?
נספח מס' 2
הטקסטים של בת-חן
אני
יומן כיתה ה'
11.11.91
יומני היקר, עוד לא הזדהיתי.
טוב, אז כך:
קוראים לי בת-חן, ואני לומדת בכיתה ה1.
החלטתי לכתוב יומן, ולספר את כל מה שקורה לי בחיים, גם מתי שאני שמחה וגם מתי שאני עצובה.
גם ברגעים עצובים, כשאני כועסת ועצבנית, היומן הופך לי את החיים להרבה יותר יפים, והחלטתי שלכתוב יומן, זאת תהיה מזכרת יפה מימי הילדות.
וביומן אספר על חברתי חן, ועל שתי הנילדַסּיות שמעצבנות אותי ובמקום שהחיים יהיו יפים הן הופכות לי אותם לשחורים ואפלים, אך אני משתדלת להתעלם.
וגם אספר על מה שקורה לי יום יום.
באהבה, יומני היקר.
מה אני רוצה להיות כשאגדל
בת-חן שחק -יומן כיתה ז'
את הרבה ילדים מטרידה השאלה,
מה הם יעשו כשיהיו גדולים.
כולם חושבים על העתיד.
תמיד הוא אותנו מלווה,
הוא מין צל כזה.
אף אחד לא יכול לדעת מה בדיוק כרגע,
אבל כל אחד רוצה את עתידו לנבא.
אחת רוצה להיות רופאה,
כי ככה היא רואה
שהיא תוכל לעזור לאחרים,
ולהציל חיים.
אחד רוצה להיות שוטר,
כי השוטר מצטייר
כדמות חינוכית וטובה,
ומשמש דוגמה למדינה.
בזכותו, כך הוא מאמין,
יהיו במדינתנו רק אנשים שומרי חוקים.
אחד רוצה להיות צייר,
ולצייר כל עיר וכפר.
ועבודתו שלו, כך הוא מאמין,
תַראה לאנשים את החיים האמיתיים
מכל מיני זוויות ראייה.
ולפעמים הם כל-כך ירצו
להיכנס לתוך התמונה
ולהישאר שם לעולמים!
זה מה שהוא חושב,
שיעשה את האנשים מאושרים.
ואחת רוצה להיות מורה,
כדי שבעתיד יחול שינוי
שלדעתה מאוד רצוי.
שיגיעו מורים טובים ומתחשבים,
ומה שבטוח - שיהיו שונים
מאלה שאותנו מלמדים.
למה לא, אם הם יכולים
לשנות את החוקים,
ולהפוך את הלימודים
לדבר נחמד ונעים!
ויש עוד הרבה מקצועות.
אחת רוצה להיות זמרת,
ואחת רוצה להיות מטפלת,
ואחת גננת,
ואחרת מנגנת.
יש מקצועות שונים ומגוּונים,
החל ממורה ועד לשוטר.
אך המשותף לכולם,
שכולם - בצורה זו או אחרת -
רוצים לעזור לאנשים ולמדינה,
שתהיה זוהרת ונהדרת.
והם מאמינים שהם יוכלו
לשנות ולבנות.
לעשות שינוי היכן שרצוי,
ולשמור על מה שכבר מצוי.
וכמובן שהם עצמם רוצים ליהנות מהחיים,
ולספק את ההנאה גם לאחרים
כל עוד הם יכולים!
ונקווה כולם,
שיתגשמו כל משאלות לבם!
ומה אני רוצה להיות? בטח ניחשתם!
נכון, אני רוצה להעביר רגשות ומחשבות
דרך מנגינות ומילים,
שיחד משתלבים
ויוצרים שירים,
שמקילים על החיים וגורמים לאנשים
להסתכל על הבעיות בצורות שונות,
ומכל מיני זוויות.
בקשות לשנה החדשה
בת-חן שחק כיתה ג'
מאלוהים
רציתי לבקש כמה משאלות:
המשאלה הראשונה, שסבא שלי יחזור לחיים.
השנייה, שלא יהיו מלחמות.
והשלישית, שנחיה בשלום עם כל הארצות.
מהורַי
משאלתי אליכם היא זאת:
אני מבקשת מִכֶּם,
שתשתדלו להתייחס אלי יותר,
ולהקשיב לי,
וגם, אם תוכלו, לעזור לי בלימודים.
מחברותַי
אני רוצה שתהיינה נחמדות,
יותר נאמנות,
וגם, אם תוכלו, לא לצעוק מיד
ולא להתחיל את השנה במריבות!
לאבא- בת-חן שחק
כיתה ז', 2.2.94, מתוך ברכה ליום ההולדת
לאבא,
שתמיד נהיה קרובים ללבך,
גם כאשר אתה בעבודה.
מאחורי כל חיה מסתתרת אחת מהתכונות של בני המשפחה.
אז בואו ונתחיל.
הפרפר – יעלה
אוהבת להיות חופשייה
ולעשות מה שבראש שלה.
לשים את הראש בעננים,
ולבלות בנעימים.
היונה – אמא
היונה זוהי אמא.
תמיד משתיקה את כל המריבות והסערות,
ורוצה שנחיה בשלווה,
כראוי למשפחה.
ותמיד היא תאמר:
"קל מאוד לרכוש אויבים,
אך החוכמה היא למצוא חברים."
התולעת – עופרי
נראה כל-כך תמים,
אך זה בכלל לא מתאים.
ממזר לא קטן,
הילד עושה בלגן.
אך כשהוא רוצה,
הוא ילד נפלא.
הצב - האב
הצב זה האב,
הוא סוחב את הכל על הגב.
יש לו אחריות כפולה:
גם לפרנסה,
וגם למשפחה.
החתולה - בת-חן
בעצם אני והחתול
כל-כך שונים ומנוגדים:
החתול נקי ומסודר,
ואצלי הכל בלגן.
החתול עושה תעלול,
ואני אפילו לא במסלול.
אז אותי תזכרו כילדה מיוחדת,
ילדה קצת אחרת.
גמרנו ללמוד בת חן שחק מיומן כיתה ז'
סוף כיתה ז', מוקדש באהבה לז'4
גמרנו ללמוד,
וכולם שמחים מאוד.
אך עם סיום הלימודים,
נפגמים החיים החברתיים.
זה קצת קשה לקום מחר
ולישון עד מאוחר,
לא לפגוש את כולם,
וסתם ככה להעביר את הזמן.
אחרי שנה שלמה,
פתאום הכל השתנה!
רציתי להנציח את הרגעים של השנה,
לשחזר הכל מהפגישה הראשונה.
מבטים מפוחדים,
וגם קצת ביישניים,
ומלאי תקווה.
אך בלב ישנה חרדה.
הכל נראה גדול ומסובך כל-כך.
המורים נראים קשוחים, ויש המון פרצופים לא מוכרים.
פתאום יש לוח מבחנים, עם תאריכים.
ויש גם המון המון פתקים,
ויש את המושג "חיסורים ואיחורים".
ויש את המקצוע "חקלאות",
סתם מקצוע שנתקע בטעות.
בהתחלה אתה עובר משבר:
לא לזה ציפית, אבל אתה עוד תתגבר!
פה שמעת בפעם הראשונה
את המילה "הברזה".
פה בפעם הראשונה אתה מתחצף למורים,
ומצפצף על השיעורים.
עכשיו החבר'ה כבר יותר מעניינים,
ואתה לא שם לב איך אתה משתנה!
מילדים מפוחדים וקצת ביישנים
הפכנו לילדים ששׂמים (מילה לא יפה) זין על המורים.
בשיעורים מחפשים דרכים מקוריות להעביר את הפתקאות,
מבלי שייתקלו בעיני המורות.
שותים בשיעורים, וגם אוכלים.
בקיצור, עושים כיף חיים.
אבל גם אין ברירה - ולומדים!
תמיד מנהלים מאבקים נגד המורים.
כולם רוצים אותם לעצבן,
ובעיני החבר'ה למצוא חן.
היועצת שהעבירה לנו שיעורי מין,
שכל אחד בנושא זה יותר ממנה מבין.
ומוטי, כשהוא מופיע כולם משתתקים.
מספיקים המבטים שפחד ואימה על כולם מטילים,
ומיד מזעיקים:
"מוטי בא! תשב במקום!"
אם אתה לא רוצה להינזף
עד שתתעייף.
ורפי: "לא לשבת על השולחנות,
אחרת תסיידו את הקירות!"
מצא לו פראיירים, הה!
ולקיוסק של פרדי כולם נדחפים.
הסיכויים שלנו לקנות הם קלושים!
ואדה (אילת, אדה או עדה?) המורה כל-כך טובה ומבינה.
הלוואי ויכולתי לומר זאת על ברוריה, המכשפה עם הקרניים,
שתופסת את כולם באוזניים.
ושרית, שמתחננת המון והיא אותנו עוזבת,
וספי השמנה, כי תאומים בבטנה הקטנה היא נשאה.
וירדן, שחושבת
שהיא המורה הכי מתחשבת,
ואהובה: "להפסיק בשיחות!"
גם אם לא מדברים,
את המשפט הזה תמיד אומרים.
הה אהובה!
ומירי, שמנתחת בַּלָּדָה עד שכבר מתים,
וכולם נרדמים.
ואורית הנחמדה,
מעניינת וחכמה,
ממש מורה מעולה.
ואם יש מורים שלא מוזכרים, כנראה שהם כמו אפס.
הם נייטרליים: לא מעולים ולא גרועים.
לכן אין להם את הכבוד
להיות כאן רשומים!
אז זהו, כך חלפה השנה!
היו ימים משעממים,
אחרים מלאי ריכולים!
אז זהו, נפרדים.
זה לא הכי קל,
ובשנה הבאה שוב הכל, כמו גלגל.
להתחיל מחדש: מורים, ילדים,
עד שמִתרגלים.
היה לנו הווי כיתתי, שתמיד אזכור.
זאת תקופה שמסתיימת,
ובשנה הבאה התחלה חדשה מחכה.
מי יודע מה היא תביא אִתה!
ושוב העיניים מלאות תקווה,
שתהיה זאת שנה טובה!
התעודה נראית עכשיו חלק טפל,
כל-כך אפל.
הרי זה סתם ציונים, שלא תמיד משקפים את הידיעות,
ובמחשב יש לפעמים טעויות.
בסך הכל תעודה.
לה אני לא אתן למדוד
אם אני טובה וחכמה!
כי בתוך תוכי אני יודעת,
כמה באמת אני שווה!
כתבתי כל מה שזכרתי.
היד עייפה ואני זקוקה למנוחה.
אני משתדלת לא לפתח ציפיות
לגבי הבאות!
מה אני מאחלת למדינה שלי
בת-חן שחק – כיתה ג'
למדינתי היפה והטובה
לא חסר שום דבר.
יש פרחים,
גם עצים יש,
פרפרים יש ויש.
כמעט כל דבר
שתרצה, תקבל.
מדינה מקסימה.
אך דבר אחד חסר, והוא השלום.
חסר לי מאוד.
כל יום שאני שומעת ברדיו על האינתיפאדה ועל מה שקורה,
חודרת ללבי הרגשה רעה ואני שואלת את אמא:
מתי יגיע אלינו השלום?
כל יום אני לו מצפה, וקוראת בקול:
בוא, שלום! שלום!
אני קוראת לו וקוראת, אך הוא לא בא.
שאלתי את אמא שלי
מדוע השלום לא בא,
אך אמי לא ענתה,
ואת ראשי ליטפה.
התעודה- בת-חן שחק
יומן כיתה ז
התעודה נראית עכשיו חלק טפל,
כל-כך אפל.
הרי זה סתם ציונים, שלא תמיד משקפים את הידיעות,
ובמחשב יש לפעמים טעויות.
בסך הכל תעודה.
לה אני לא אתן למדוד
אם אני טובה וחכמה!
כי בתוך תוכי אני יודעת,
כמה באמת אני שווה!
השיר (שיר פרידה מביה"ס היסודי)
יומן כיתה ז'
זה הרגע האחרון.
כותבים עוד זיכרון,
מנפנפים לאות פרידה,
עומדים נבוכים,
לא מוצאים את המילים.
בין ארבעת הקירות
עברנו חוויות.
זה לא ציונים,
וזה לא רק לימודים.
זה היה הרבה יותר,
ולא רוצים על זה לוותר.
נגמר, עבר, וכולם רוצים לחזור.
כמה ילדים מביאים עוד אלבומים,
וכולם נזכרים
בימים שהיינו קטנים.
רגע, אל תלכו.
בואו, תצטלמו.
תמונה אחרונה
לפני פרידה גדולה.
יותר לא נחזור להיות כמו בעבר -
כיתה שמדברת ועוזרת בכל דבר.
זהו זה, זה נגמר.
מכל הילדים אני רוצה שיישאר לי זיכרון, אז בואו ונתחיל:
מאור - הגבוה והרזה, ילד נאה.
אמיר - הבדרן של הכיתה, על מוזיקה משוגע.
שירי – שהלימודים לא עניינו אותה, וכל מה שהיה לה בראש זה מסיבות.
נאות – שגילתה את נמרוד, והיתה שחקנית, והיתה ילדה אמיצה ואמרה את דבריה ללא חשש.
יערה – דוב קוּטר, אבל גם חתיכה משגעת!
נילי – בעלת הכתב היפה ביותר וציורים יפים.
הדס – שהיתה מעולה בספורט ותמיד בעניינים.
חן – החברה הטובה ביותר, שלה סיפרתי את כל הסודות.
הילה – תלמידה מצטיינת, אבל ילדה מאוד מעצבנת.
ענר – אמנם קטן ונמוך, אבל בכיתה עשה סיבון. קריזיונר לא קטן ושובב גדול.
אורית – הילדה השקטה שתמיד הגישה עזרה, ובמסיבות רק ישבה ודיברה.
שירז – החברה של אלון, ואין לי יותר מה לומר, כי היא לא היתה ילדה מיוחדת.
אביטל – שעם lives היתה מסתובבת, קצת שמנמנה, אבל ילדה נחמדה!
אסף – שבחן היה מאוהב, ילד נחמד, ביישן, ומאוד עקשן.
עומרי – ילד יפה ונחמד, חבר'מן, כשהבנות אותו רואות, הן כמעט מתעלפות.
ויקי – שהיתה חברה של עומרי, והיתה רקדנית מעולה ולא כל-כך ישרה.
אורטל – שהיתה חברה של ענר, ואהבה הרבה לדבר, ואין לי מה לומר יותר.
יוני – רקדן מקצוען וחבר'מן, ולפעמים התחשק לו לחזור לימי הילדות, סתם ככה ולא בטעות.
איתמר – עם כל הכיתה הסתכסך, אבל אני רוצה לומר דברים טובים: הוא רקד יפה, ועיצבן את המורים גם כן יפה...
גל – שאהב לצייר ולדבר, תנחשו על מה? כמובן, על אהבה!
יונתן – שבי היה מאוהב, ואני לא הייתי כל-כך מרוצה (מזל שלא נפתחה בינינו קטטה). הוא ילד חכם וקצת מוזר.
טל – שאוכֶל היתה אהבתו הראשונה, לזלול ולזלול עוד מנה ומנה. (ככה הוא גם נראה!)
רועי – אם את הציון שלי בספורט הוא היה מקבל, הוא היה את רימונד כל הימים מקלל. שחקן כדורסל מלידה, בספורט הילד הזה פשוט אגדה!
לימור – שאהבה להשתולל ולהתפרק במסיבות, על יוני תמיד חלמה וסלואו אִתו רקדה.
אלון – שקט וביישן, ילד מופנם.
גלעד – יש לי חידה: את מי הוא אהב יותר, את אביטל או את ואן דאם? מי יפתור את החידה?
יותם – חושב שהוא בדרן השנה, מתעצבן בקלות, וואו, זו טעות.
אלעד – רק הגדר בינינו מפרידה. יש לו בחצר עשרה כלבים, והוא לא יודע מה זה "להתלהב".
אריאל – אין ספק שאריאל ילד מוזר. במקום לבלות ולבוא למסיבות, יושב הוא בבית וקורא ספרי הרפתקאות.
שמעון – שכל היום מצייר, הוא גאון מחונן, אבל פשוט בטלן.
דנה – דנה למסיבות מופיעה בבגדים של גברת, באה עם שמלה מאוד קצרה שעליה קישוטים מוזהבים, ולפעמים עם מיני. הילדה הנהדרת כבר הפכה לגברת.
מכל הילדים יש לי זיכרון טוב יותר, רע יותר, לא יודעת מה יותר, ואני חושבת ונזכרת בימים שהיינו קטנים.
נרגשים הגענו עם תיק, שהיה יותר גדול מאתנו.
בהתחלה היינו מבולבלים, אבל לאט לאט התרגלנו.
כשנגיע ל"רופין" נתחיל מהתחלה,
ונרגיש ממש כמו כשהתחלנו בכיתה הראשונה.
היו רגעים קשים וקלים, רגעים שמחים, מצחיקים וגם עצובים.
אני פשוט לא מעכלת, שהשנה נגמרת ונפרדים.
לפעמים אני שואלת: אבל חייבים?
אני זוכרת, ולא אשכח לעולמים, את הכיתה הנהדרת עם הילדים החמודים.
תמיד דיברנו על אהבות, על חברוּת, ומי דלוק על מי. זה היה מרכז החיים, ובזה כל היום היינו עוסקים.
עוד נתראה ברחוב ונאמר שלום, נספר איך ב"רופין" השתלבנו ועל כמה שגדלנו.
נתראה, זה בטוח. אבל לא בתור כיתה נפלאה, שעברה יחד דברים רבים – שש שנים של טיולים ומסיבות, מריבות והצגות.
הכיתה הנהדרת, שעליה בחיים אני לא מוותרת!
מצטערת, אבל חייבים!
אין לי עוד מה לומר. נפרדים. אני פשוט לא מאמינה. אני שוכבת במיטה ולא מצליחה להירדם.
מה יהיה? האם אצליח להתאקלם?
